כל הארץ אוהלים, אוהלים

כל הארץ אוהלים, אוהלים

אנו בעצמינו יצרנו את השיח התרבותי המתפתח כבר שנים רבות בארץ ואנו אחראים לו, במידה כזו או אחרת. יצרנו אותו בצורה פעילה, כאשר אמצנו את צורת החיים האולטרה ליברלית, שבה כל אחד חיי את חייו מבלי שיהיה אכפת מה קורה עם השני, בכך שיצרנו עולמות בהם הרכוש חשוב יותר מאשר זה שרוכש אותו, בזה שנתנו חשיבות עליונה לתחרות הבלתי מתפשרת כדי להשיג עוד ועוד דברים חומריים או בצורה פסיבית כאשר אמצנו לעצמינו את המדיניות של אי התערבות, של זה לא ענייני, או של הישיבה על הגדר. 

בלי לשים לב כמעט, נוצר מצב שהרבה מאיתנו נדדנו לפריפריה אך לא לפריפריה גאוגרפית אלה לפריפריה החברתית. התרחקנו ממרכז העשייה, ונתנו למעטים לקבוע את סדר היום הציבורי. כמו שאמר הפילוסוף צרפתי מישל מפסולי " בחברה ממנה אנחנו חלק, קיים מרחק גדול בין אלה שהם בעלי הכוח להגיד ולעשות ובין אלה החיים בה".

בזה ששתקנו לאורך כל הדרך, מצאנו את עצמינו פתאום, משלמים מחירים בלתי הגיוניים לדברים שהם הבסיס של הבסיס של הקיום האנושי, כמו אוכל, דיור, תחבורה ועוד.

מה שהחבורה משדרות רוטשילד וכל יתר המאהלים הפזורים ברחבי המדינה עושים, מחזיר את  הרוב הדומם למרכז הבמה. הם מוחים, זה נכון, רק מוחים וזה מצויין. כי מחאה, היא מחאה, היא מחאה. כואב להם על המצב, כואב להם על מה שמתרחש, כואב להם שהשיח החברתי שהתפתח בארץ הפך להיות שיח של מעטים, כואב להם שהדפו אותם לפריפריה החברתית ואם זה לא מספיק, כואב להם שהיום רוצים להדוף אותם גם לפריפריה הגאוגרפית.

הם לא חייבים לתת תשובות או לבוא עם תוכניות פעולה, הם צריכים למחות, נגד האי צדק החברתי, נגד החלוקה הלא צודקת של המשאבים, נגד ההשתלטות הלא אתית על המשאבים הטבעים. ומוחים כי זה מה שהם מרגישים שרוצים וצריכים לעשות. האמוציות מובילות אותם לכיכרות, החוסר צדק צובט להם בבטן, ההרגשה של חוסר אונים, שאין מי ששומע, היא הרגשה שמפעילה אותם.

מי שעושה דליגיטימציה של הרגשות הם אותם אלה הרוצים למכור לנו מציאות פסאודו אובייקטיבית ובלתי קיימת. האמוציות הן חלק חשוב של השיח התרבותי שלנו, בעצם הן החלק החשוב ביותר, כי הטיעונים הגיוניים שלנו הם בסך הכל הצדקות והסברים של אותם האמוציות שאנו מרגישים בחיינו היומיומיים. והן אלה שמפעילות אותנו באמת.

בזה שהתחלתם עם מחאת הדיור והקוטג' עזבתם את הפריפריה החברתית-תרבותית. וחזרתם למרכז. וטוב שחזרתם וקבעתם מחדש מה הצלילים הנשמעים בשיח הציבורי תרבותי. היום ניתן לראות שלהמון יש כוח, ההמון שהיום הוא לא אנונימי כמו שהיה פעם, כי לכל אחד מהם יש דף בפייסבוק או בטוויטר או באיזה רשת חברתית אחרת. וזה בדיוק הפחד של אלה היוצאים עם ביקורות כל כך נוקבות. האופקיות של אינטרנט מאפשרת לכם לברוח מהאנכיות של השילטון המרכזי. ככה אתם גורמים לפוליטיקאים לרעוד מפחד כי הכסאות בכנסת כבר לא בטוחים, אתם גורמים לתיקשורת, האמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה להקיץ מתרדמתה, למרות שקשה להם כי גם הם קרובים מאוד להון ולשלטון. אתם גורמים שההמונים ירגישו בחזרה שהדמוקרטיה היא בידיים של הרוב, ושכאשר לא אלה ולא אלה ימלאו את תפקידם יהיו המונים שיזכירו להם את זה.

אתם רוצים למחות, כי זה תפקידכם, לבטא את הרגשות של העם הזה. אתם חייבים למחות ואחרים חייבים לתת תשובות. והם צריכים לדעת שאם התשובות לא ימצאו חן בעינכם, אתם תחפשו אלטרנטיבה, תחפשו תשובות במקומות אחרים. 

אני לא מסכים איתכם רק בדבר אחד, המחאה היא כן פוליטית, כי פוליטיקה היא לפי כל הגדרה מילונית, כל פעילות אנושית שיש לה כמטרה לכוון את הפעילות של הממשל לטובת החברה. היא דרישה לשינוי מציאות, היא עמדה ערכית כלפי החיים. אך לא חשוב. כי במקרה זה, ההגדרה הסמנטית לא מגדירה את מעשיכם. ומה שחשוב הוא שאתם עושים.

אתם משנים דברים מהיסוד כי נותנים לחברה הגדרה חדשה של המילה דמוקרטיה. אתם מראים שלא חייבים במנהיגים חזקים אלה באנשים חזקים. 

הפגנות הללו הם סממן שהפרט חזר להיות חברתי, שהפסיק לחיות רק בשביל עצמו, שדורש להפסיק עם חוסר הצדק החברתי והכלכלי.

כולנו כמהים לקהילה אנושית המתנהלת בהרמוניה, ללא אפלייה, ללא התעללויות, פתוחה לשיתוף פעולה תוך כדי כבוד הדדי, חברה בה לא קיימת סתירה בין הפרטי לבין החברתי. כמו שמרטין בובר אמר החופש של פרט אחד לא נגמר במקום בו מתחיל החופש של השני, אלה מתעצם ממנו. מכוון שההתנהגות הפרטית של בני חברה מסוימת היא זו שמגדירה את אופי אותה חברה, גם שינוי בהתנהגות של הפרטים באותה חברה תביא בפועל לשינוי באופי החברה עצמה.

כל הכבוד לכם, מקווה שהמאבק ימשיך וישא את הפרי שאתם כל כך מאחלים לו וגם אני. 

Poder elegir

Libre albedrío

Si bien venimos al mundo con una estructura física determinada y un genoma establecido, este determinismo corporal no es el que va a definir que historia de vida tendremos, ya que si bien es cierto que nuestra estructura esta definida, ella solo marca las bases sobre la que se abren un sinfín de posibilidades viables en el que podremos desarrollar nuestro vivir. Pero, ¿cuál de esas posibilidades elegiremos?, ¿cuál de entre todos estos libretos convertiremos en nuestra película? ello dependerá exclusivamente de nosotros y de la historia de interacciones que establezcamos muchísimos factores medioambientales, pero fundamentalmente será diseñado por nuestras elecciones.

El biólogo Humberto Maturana nos explica "En tanto Homo sapiens sapiens, todos comenzamos con el mismo campo fundamental de posibilidades humanas. Así, cada niño será el ser humano que su historia configurará en un proceso de epigénesis – proceso que va mas allá de la genética - en el que lo que pasa, surge en la transformación de la estructura inicial de manera eventual a la historia del vivir en la que niño y circunstancias cambian juntos de manera congruente. Es en el manejo de las circunstancias, del espacio de convivencia en que el niño, el joven o el adulto crece, donde está la responsabilidad y la tarea del educar porque cada uno de nosotros es y será, de una u otra manera, según cómo vivamos. Y ello depende en gran parte de nuestras elecciones".

Por lo tanto llevamos cargando toda la vida las consecuencias de nuestra libertad de elección y nuestra responsabilidad de ser coherentes con nuestras elecciones. Somos libres porque escogemos nuestras acciones sabiendo que tienen siempre consecuencias y somos responsables en el momento en que reflexionamos sobre las consecuencias de esas acciones y cuando las aceptamos o no. Somos responsables porque en cualquiera de estas dos formas, estando de acuerdo o no, gustándonos lo que hicimos o no, nos hacemos cargo de nuestras acciones. Porque ser responsable es hacerse cargo también de nuestros errores. No ser responsables es mentirnos a nosotros mismos y al entorno en el momento que nos desentendemos de ellos.

Al ser responsables y libres, el curso de nuestras acciones pasa espontáneamente a depender de nuestras voluntades, y del ser conciente de ellas. Al querer ser capaz de hacer todo lo que haga siendo responsable de ello, me exige tener que reflexionar  sobre mi comportamiento.

Muchos grandes pensadores se refirieron a las posibilidades de elección de la persona y a los condicionamientos que debieron enfrentar también en situaciones terriblemente extremas. Tal es el caso de Víctor Frankl que en su libro “El hombre en busca de sentido" se preguntaba ¿Qué decir de la libertad? ¿Será cierta la teoría que nos enseña que el hombre no es más que el producto de muchos factores ambientales condicionantes, sean de naturaleza biológica, psicológica o sociológica?

Su respuesta fue muy convincente: “Los que estuvimos en un campo de concentración recordamos a los hombres que iban de barracón en barracón consolando a los demás, dándoles el ultimo trozo de pan que les quedaba. Eran pocos, pero ofrecían pruebas suficientes de que al hombre se le puede arrebatar todo, salvo una cosa; la última de las libertades humanas – la elección de la actitud personal  ante un conjunto de circunstancias – para decidir su propio camino”.

Si bien nuestra libertad esta condicionada por situaciones que nos son ajenas, la mayoría de las veces, nos queda un margen de elección, y ni nuestra genética, ni nuestros valores morales, ni nuestra educación no dejan de ser otros más de estos condicionamientos, pero ninguno de ellos, aislados de nuestra voluntad, determinarán cual será nuestra conducta.

Jean Paul Sastre, el filósofo existencialista francés, mantenía que el ser humano existe, sólo en la medida en que se inventa a sí mismo, es decir, el ser humano ejerce una libertad a la que “está condenado”, el asume o da sentido a las determinaciones que condicionan su vida, y no deja que esas condiciones hagan de él, algo de acuerdo a lo que ellas eran antes o después de ejercer esa elección. El ser humano es “trascendente”, es un ser “condenado” a la actividad, responsable de que las cosas marchen, tanto que sigan como están o que se vuelvan diferentes.

Erich Fromm  decía que “la existencia humana se caracteriza por la libertad. Su significado varía de acuerdo con el grado de autoconciencia que tenga el individuo y de su concepción sobre sí mismo como un ser separado e independiente de la naturaleza y de los otros hombres que lo rodean”. Fromm sostenía que la identidad de una persona se compone por necesidades afectivas (sentimientos), cognitivas (conciencia de sí mismo y del vecino como personas diferentes) y activas (el ser humano tiene que "tomar decisiones" haciendo uso de su libertad y voluntad).

Si bien hay ciertos elementos que nacen con el individuo, podemos decir que la identidad del ser humano en su mayor parte se va construyendo a través de la vida como parte de un proceso social del cual es partícipe.

En resumen, a pesar de haber nacido Homo sapiens, sexualmente definido, genéticamente  determinado y socialmente establecido, el ser humano construye su historia a lo largo de toda su vida escogiendo nuevas facetas de su subjetividad. Las fuentes de estas elecciones son su identificación con cualidades, valores y conductas expuestas por otros individuos con los cuales comparte entornos determinados en distintos períodos de su vida, como pueblo, clases sociales, género, religión, etnia o nación. La construcción de nuestra identidad esta siempre relacionada con la existencia de otras personas porque si bien nacimos Homo sapiens solo a través del contacto que mantengamos con otras personas y de la interacción que tengamos con ellas a lo largo de nuestra vida, nos volvemos seres humanos.